אנגליה הפגיזה ספינות שנשאו ניצולי שואה, פליטים יהודים
ספר חדש מאוד מכובד חושף התקפות מזעזעות סודיות שנעשו על אוניות הנושאות פליטי / ניצולי שואה בדרכם לישראל.
הוא נקרא:
"אם איי שש: תולדות שירות הביון החשאי 1909 - 1949".
ההיסטוריון הבריטי המכובד קית' ג'פרי מגלה את קיומו של מבצע
הוא נקרא:
"אם איי שש: תולדות שירות הביון החשאי 1909 - 1949".
ההיסטוריון הבריטי המכובד קית' ג'פרי מגלה את קיומו של מבצע
תכנית שמטרתה לנסות למנוע את כניסתם של יהודים לפלישתינה בשנים 1946 - 1948 באמצעות מידע שגוי ומסע תעמולה אך גם פצצות אשר הוטמנו על אוניות עם פליטים יהודים / ניצולי שואה.
זה גם איננו איזה סיפור ריגול משוער הניתן להכחשה על ידי הרשויות:
ספרו של ד"ר ג'פרי הוא בפועל, במילים שלהם:
"פורסם באישור אגף המודיעין של שירות הביון החשאי ושל הממונה על
זה גם איננו איזה סיפור ריגול משוער הניתן להכחשה על ידי הרשויות:
ספרו של ד"ר ג'פרי הוא בפועל, במילים שלהם:
"פורסם באישור אגף המודיעין של שירות הביון החשאי ושל הממונה על
‘Her Majesty’s Stationery Office‘
"
כאשר ב 01/06/2010 ממשלת בריטניה גינתה כ "בלתי מקובל לחלוטין" את האופן שבו הישראלים הנחיתו כוחות על המשט הטורקי לעזה, לא ידענו כי קודמיהם עשו הרבה יותר גרוע, פוצצו בפועל לפחות ספינה אחת והזיקו לפחות לשתי ספינות נוספות של משט הומניטרי אמתי, אשר ניסה להביא ניצולים יהודים ממחנות ההשמדה הנאצים אל המולדת העתיקה של העם שלהם.
כמובן שהעוינות של הממסד הבריטי כלפי ההגירה היהודית לתוך פלאישתינה, הרבה לפני הספר הלבן הידוע לשמצה משנת 1939 בנושא, ידוע מאוד - אפילו המלך ג'ורג' השישי כתב בשנה זאת שהוא "שמח לחשוב שצעדים ננקטים למניעת עזיבת אנשים אלו את ארצות מוצאן".
יחד עם זאת זוהי האינדיקציה המתועדת הראשונה, על אורכי האלימות שבריטניה הייתה מוכנה ללכת לקראתה, לאחר המלחמה.
עכשיו צפה העובדה כי בשלהי 1946 ממשלת הלייבור של קלמנט אטלי ביקשה מ
"אם איי שש הצעות פעולה להרתיע אדוני וצוותי ספינות מעיסוק בהגירה ותנועה בלתי חוקית של יהודים", והוסיפה, "פעולה שנשקלה באופן טבעי היא, למעשה, סוג של הפחדה והפחדה יכולה להיות יעילה כנראה אם חלק מחברי הקבוצה של האנשים יסבלו בפועל מתוצאות בלתי נעימות".
בין האפשרויות שנשקלו היו: "הגילוי של כמה מכשירי חבלה, אשר 'כשלו' לתפקד לאחר הפלגת הספינה", "חבלה באספקות המים הטריים של הספינה או המזון של הצוות", ו "אש על סיפון הספינה בנמל".
סר סטיוארט מנזיס, מפקד ה
SIS
,הציע שאפשר להפיל את האשמה על קבוצת מחבלים ערבים אשר הומצאה בשם המגנים של פלאישתינה הערבית.
"מבצע מבוכה" לאחר פגישה שנערכה ב 14 בפברואר, 1947 בין בכירים באם איי שש, הכוחות המזוינים, משרד המושבות ומשרד החוץ, האחרון מיוצג ע"י ויליאם הייטר, ראש משרד החוץ מחלקת קישור, אדם תזזיתי אשר לאחר מכן נהיה השגריר במוסקבה.
הכרתי את סר ויליאם הייטר בשלב מאוחר יותר של החיים, אך אין צורך לומר שהוא מעולם לא לחש מילה על המבצע.
להגנתו, חייב להיאמר שהייטר אמנם ציווה על אם איי שש לערוב לכך שהצתה
"חייבת להיות מאורגנת, אם בכלל, כאשר הספינה ריקה".
צוות "מבצע מבוכה" תודרך ש:
"השיקול העיקרי היה ששום הוכחה לא תהיה קיימת בין פעולה חיובית נגד התנועה וממשלת הוד מלכותה".
רשת תקשורת מיוחדת, שם קוד "אוקיינוס", הוקמה עם תקציב של 30,000 לירות סטרלינג (47,000 דולר), סכום כסף גדול מאוד בשנת 1947.
למבצע היו שלושה היבטים:
פעולה ישירה כנגד ספינות פליטים, מסע תעמולה "שחור", ותכנית הטעייה כדי לשבש הגירה מנמלי הים השחור.
צוות של סוכנים בכירים של מבצעים מיוחדים לשעבר - עם סיפור כיסוי של טיול יכטות - נשלח לצרפת ואיטליה עם פצצות עלוקה וטיימרים.
במקרה של תפיסה, "אסור עליהם בשום פנים ואופן, תחת שום נסיבות, להודות בקשר עם ממשלת הוד מלכותה", אלא במקום לטעון שהם גויסו בניו יורק "ע"י ארגון אנטי קומוניסטי שהוקם ע"י קבוצה של משקיעים בינלאומיים, בעיקר בתחום תעשיות הנפט והתעופה", כלומר להפיל את האשמה על אמריקאים ימניים עשירים אנונימיים.
נאמר להם שכיסוי זה "היה קו ההגנה האחרון שלהם, גם במקרה של מאסר, לא לצפות לשום עזרה ממשלת הוד מלכותה".
במהלך הקיץ של 1947 ותחילת 1948, חמש התקפות נערכו על אוניות בנמלים איטלקים, שמתוכן אחת הוכרזה כ"נזק כללי" ("טוטאל לוס"), ושתיים אחרות ניזוקו.
שני מוקשי עלוקה אחרים תוצרת בריטניה נמצאו לפני שהם התפוצצו, אבל השלטונות האיטלקים לא חשדו בארץ המוצא של המוקשים, "כיוון שלבטח הערבים משתמשים במלאי בריטי".
מבצע "מבוכה" אף שקל לפוצץ אונית הקיטור מבולטימור
כאשר ב 01/06/2010 ממשלת בריטניה גינתה כ "בלתי מקובל לחלוטין" את האופן שבו הישראלים הנחיתו כוחות על המשט הטורקי לעזה, לא ידענו כי קודמיהם עשו הרבה יותר גרוע, פוצצו בפועל לפחות ספינה אחת והזיקו לפחות לשתי ספינות נוספות של משט הומניטרי אמתי, אשר ניסה להביא ניצולים יהודים ממחנות ההשמדה הנאצים אל המולדת העתיקה של העם שלהם.
כמובן שהעוינות של הממסד הבריטי כלפי ההגירה היהודית לתוך פלאישתינה, הרבה לפני הספר הלבן הידוע לשמצה משנת 1939 בנושא, ידוע מאוד - אפילו המלך ג'ורג' השישי כתב בשנה זאת שהוא "שמח לחשוב שצעדים ננקטים למניעת עזיבת אנשים אלו את ארצות מוצאן".
יחד עם זאת זוהי האינדיקציה המתועדת הראשונה, על אורכי האלימות שבריטניה הייתה מוכנה ללכת לקראתה, לאחר המלחמה.
עכשיו צפה העובדה כי בשלהי 1946 ממשלת הלייבור של קלמנט אטלי ביקשה מ
"אם איי שש הצעות פעולה להרתיע אדוני וצוותי ספינות מעיסוק בהגירה ותנועה בלתי חוקית של יהודים", והוסיפה, "פעולה שנשקלה באופן טבעי היא, למעשה, סוג של הפחדה והפחדה יכולה להיות יעילה כנראה אם חלק מחברי הקבוצה של האנשים יסבלו בפועל מתוצאות בלתי נעימות".
בין האפשרויות שנשקלו היו: "הגילוי של כמה מכשירי חבלה, אשר 'כשלו' לתפקד לאחר הפלגת הספינה", "חבלה באספקות המים הטריים של הספינה או המזון של הצוות", ו "אש על סיפון הספינה בנמל".
סר סטיוארט מנזיס, מפקד ה
SIS
,הציע שאפשר להפיל את האשמה על קבוצת מחבלים ערבים אשר הומצאה בשם המגנים של פלאישתינה הערבית.
"מבצע מבוכה" לאחר פגישה שנערכה ב 14 בפברואר, 1947 בין בכירים באם איי שש, הכוחות המזוינים, משרד המושבות ומשרד החוץ, האחרון מיוצג ע"י ויליאם הייטר, ראש משרד החוץ מחלקת קישור, אדם תזזיתי אשר לאחר מכן נהיה השגריר במוסקבה.
הכרתי את סר ויליאם הייטר בשלב מאוחר יותר של החיים, אך אין צורך לומר שהוא מעולם לא לחש מילה על המבצע.
להגנתו, חייב להיאמר שהייטר אמנם ציווה על אם איי שש לערוב לכך שהצתה
"חייבת להיות מאורגנת, אם בכלל, כאשר הספינה ריקה".
צוות "מבצע מבוכה" תודרך ש:
"השיקול העיקרי היה ששום הוכחה לא תהיה קיימת בין פעולה חיובית נגד התנועה וממשלת הוד מלכותה".
רשת תקשורת מיוחדת, שם קוד "אוקיינוס", הוקמה עם תקציב של 30,000 לירות סטרלינג (47,000 דולר), סכום כסף גדול מאוד בשנת 1947.
למבצע היו שלושה היבטים:
פעולה ישירה כנגד ספינות פליטים, מסע תעמולה "שחור", ותכנית הטעייה כדי לשבש הגירה מנמלי הים השחור.
צוות של סוכנים בכירים של מבצעים מיוחדים לשעבר - עם סיפור כיסוי של טיול יכטות - נשלח לצרפת ואיטליה עם פצצות עלוקה וטיימרים.
במקרה של תפיסה, "אסור עליהם בשום פנים ואופן, תחת שום נסיבות, להודות בקשר עם ממשלת הוד מלכותה", אלא במקום לטעון שהם גויסו בניו יורק "ע"י ארגון אנטי קומוניסטי שהוקם ע"י קבוצה של משקיעים בינלאומיים, בעיקר בתחום תעשיות הנפט והתעופה", כלומר להפיל את האשמה על אמריקאים ימניים עשירים אנונימיים.
נאמר להם שכיסוי זה "היה קו ההגנה האחרון שלהם, גם במקרה של מאסר, לא לצפות לשום עזרה ממשלת הוד מלכותה".
במהלך הקיץ של 1947 ותחילת 1948, חמש התקפות נערכו על אוניות בנמלים איטלקים, שמתוכן אחת הוכרזה כ"נזק כללי" ("טוטאל לוס"), ושתיים אחרות ניזוקו.
שני מוקשי עלוקה אחרים תוצרת בריטניה נמצאו לפני שהם התפוצצו, אבל השלטונות האיטלקים לא חשדו בארץ המוצא של המוקשים, "כיוון שלבטח הערבים משתמשים במלאי בריטי".
מבצע "מבוכה" אף שקל לפוצץ אונית הקיטור מבולטימור
'President Warfield'
בזמן שהיא עגנה בנמל צרפת, שהפכה מאוחר יותר למפורסמת בהיסטורית ישראל כאונית "אקסודוס" אשר "השיקה אומה".
המדינה שבאמת צריכה להיות נבוכה ממבצע "מבוכה" - אכן בושה - היא בריטניה הגדולה, אשר השתמשה בפצצות לנסות לעצור משטים באמת הומניטריים לאחר השואה, אך עכשיו היא מגנה את ישראל המותקפת, על עצירה של משט לעזה אשר השראתו היא פוליטית לחלוטין, למרות זכויותיה הלגיטימיות להגנה עצמית.
עומק והעוינות הקיימת בבריטניה, במיוחד משרד החוץ, כלפי היהודים בפלאישתינה בבירור הרחיק עוד יותר לכת ממה שאי פעם דמיינו, ואפילו 70 שנים מאוחר יותר בהחלט לא כבתה
המדינה שבאמת צריכה להיות נבוכה ממבצע "מבוכה" - אכן בושה - היא בריטניה הגדולה, אשר השתמשה בפצצות לנסות לעצור משטים באמת הומניטריים לאחר השואה, אך עכשיו היא מגנה את ישראל המותקפת, על עצירה של משט לעזה אשר השראתו היא פוליטית לחלוטין, למרות זכויותיה הלגיטימיות להגנה עצמית.
עומק והעוינות הקיימת בבריטניה, במיוחד משרד החוץ, כלפי היהודים בפלאישתינה בבירור הרחיק עוד יותר לכת ממה שאי פעם דמיינו, ואפילו 70 שנים מאוחר יותר בהחלט לא כבתה
החדשות הטובות הן
יצרנו את הפתרון האמיתי לבעייה היהודית והישראלית
אנא לימדו את הפתרון טוב, ויידעו את כל תומכי ישראל
